לתווים מסוימים יש משמעות מסוימת בביטויים רגולריים, ומשמעויות אחרות לגמרי בהקשרים אחרים. לדוגמה, בביטויים רגולריים, הנקודה (.) היא תו מיוחד להתאמת תו נתון. בשפה הכתובה, הנקודה (.) משמשת כציון לסוף משפט. במתמטיקה, הנקודה העשרונית (.) משמשת להפרדה בין החלק השלם של מספר לחלק העשרוני שלו.
בביטויים רגולריים, תחילה נבדק תו מיוחד בהקשר של ביטויים רגולריים: אם מופיעה נקודה, מתבצעת מיד התאמה לתו נתון.
לדוגמה, הביטוי הרגולרי 1. מתאים את:
- 11
- 1A
הביטוי הרגולרי 1.1 מתאים את:
- 111
- 1A1
אם אתה מספק כתובת IP כביטוי רגולרי, תקבל תוצאות בלתי צפויות. לדוגמה, הביטוי הרגולרי 0.0.0.0 מתאים את:
- 0102030
- 0a0b0c0
כדי להנחות ביטוי רגולרי לבחון את הנקודה בהקשר המקורי שלה כמפריד של חלקים שונים בכתובת IP ולא כתו מיוחד המשמש להתאמה של תו נתון אחר, עליך לספק סימן שמייצג זאת. הסימן הזה הוא הקו הנטוי ההפוך (\). כשהביטוי הרגולרי מזהה קו נטוי הפוך, התו הבא יפורש באופן מילולי. דוגמה לביטוי רגולרי שמתאים לכתובת ה-IP 0.0.0.0:
0\.0\.0\.0
השתמש בקו הנטוי ההפוך כדי לייצג יציאה מתו מיוחד ולפרש אותו באופן מילולי. לדוגמה:
- \\ (ליציאה מהקו הנטוי ההפוך)
- \[ (ליציאה מהסוגר המרובע)
- \{ (ליציאה מהסוגר המסולסל)
- \. (ליציאה מהנקודה)
